עיצוב ללא שם

עם קשב וריכוז אפשרי בכלל לשרת ביחידת מודיעין?

היה לי חלום בשנות התיכון.
היה לי ברור מעצם הסקרנות שהינה התכונה המרכזית שלי, שאני חייב לשרת בחיל המודיעין בו ערב רב של מידע רב ומגוון.
אבל, השאלה שהטרידה אותי ללא הפסק, איך אוכל להתקבל בכלל לאחד החילות היוקרתיים של צבא ההגנה לישראל, בו משרת פאר הנוער, ולתרום שירות משמעותי למדינה, וכמובן גם לי? לאחר התהליך המקובל, בו התפללתי השכם וערב שלמפקדיי תהיה איזושהי סימפטיה אליי ולא יבחינו בכלל שיש לי רומן סוער עם קשב וריכוז, גוייסתי ליחידה העוסקת באיסוף מידע על האויב, בעיקר על היערכותו, פעילותו, ותורת הלחימה שלו. לשמחתי הרבה, לאחר דרך ארוכה של עליות ומורדות, ביום היקלטותי ביחידה שאלתי עצמי:" בחנו אותי מיטב המוחות במדינת ישראל, ואף אחד מהם לא זיהה מה מסתתר מאחורי עיניי? אז זהו, כנראה שידעו גם ידעו! לבטח העריכו שלאופי המבצעי של היחידה, דווקא "המתנה" הזאת של הקשב וריכוז רק תסייע.
ומודיעין זו כמו זוגיות, אתה משתדל לדעת הכל על "בן זוגך" או על "בת זוגך" (המדינה, או האיש עליו אתה אוסף מידע), מפתח רגשות מחקריות כלפיו, או כלפיה, ואכפת לך רגשית ממנו או ממנה לשאוב את כל האינפורמציה. אם תתאכזב בדלות המידע האיסופי, אהבה שלך כלפיו או כלפיה תדע עליות ומורדות.
ממש "קשר בין זוגי". הפרעת הקשב שלי, במודיעין, רק עזרה לי לשמחתי. המוח של איש האיסוף צריך להיות פתוח כמו נמל המקבל אניות ללא עיכובים, ולי תכונה זו עזרה. זאת מפני, שבשעה שהייתי קורא את הידיעות המודיעיניות הייתי גם ער למקורות איסופיים אחרים מהם ניתן גם כן לדלות מידע.
הסקרנות לשאוב כמה שיותר מידע בפרק הזמן הקצר ביותר, השתלבה לי עם הפרעת הקשב ממש כמו ההינומה לכלה. האויב רק לא ידע, שיאיר רויטמן עוקב אחריו בסימפטיה, בנאמנות, בשקדנות ובעיקר באופן שהפרעת הקשב רק מסייעת יותר.
מנחם אותי לדעת, שאילו לאויב הייתה יד בדבר, היה וודאי מנסה לעשות מה שאני לא הצלחתי עם עצמי כל השנים והוא, להסיר ממני את הפרעת הקשב כדי שאיסוף המידע ישתבש. יום השחרור משירותי הסדיר היה לי עצוב במיוחד.
כי ידעתי, שחיל המודיעין קיבל אותי כפי שאני וראה אפילו ערך בהפרעת הקשב עד שלמעשה כבר חשבתי אולי בכלל מזל שנולדתי איתה.
שירתתי באותה יחידת המודיעין גם שנים רבות אחר כך כחייל מילואים בעת היותי סטודנט באקדמיה במגמת ערבית. האסימון, נפל לי אז בבסיס גלילות היכן שהיחידה פעלה.
הרשאתי לעצמי בפעם הראשונה בחיי, לבקש סליחה ומחילה מהפרעת הקשב שלי, על שצעקתי עלייה, על שייסרתי אותה במחשבתי, על שלא רציתי בה, על שניסיתי להתעלם ממנה, ויותר מכל, על שממש התביישתי בה ולא רציתי לחשוף אותה לאחרים.
היא זו, שסלחה לי, והזכירה לי שוב ושוב, כי בקור או בחום, כי באור או בלילה, כי בעצב או בשמחה, היא תלווה אותי בכל אשר אלך ותביא אותי למיצוי הפוטנציאל הפנימי החבוי בי שבלעדיה לעולם הוא לא ייצא. בגלילות, לא רק שהגשמתי את שאיפתי לעסוק במידע מעניין ובעל ערך רב, אלא גם למדתי שניתן להפוך "חסרון" ליתרון.
ובכל פעם לאחר השירות הצבאי, כשהרגשתי חנק ומועקה מאותה הפרעה, תמיד ידעתי לזכור לה חסד נעורים מימיי המודיעין בגלילות.

שלכם, יאיר

שתפו את המאמר

שיתוף ב facebook
שיתוף ב skype
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב print
שיתוף ב email
סגירת תפריט
×
×

עגלת קניות

עגלת קניות